סומיה בשיר @bashsomaya

לא ממצמצים מול מכונת רעל וגזענים.

הוא לא היה צריך ש״יעירו אותו״ ב־7 באוקטובר. לפי התחקיר החדש ניסו להעיר אותו עוד לפני האסון. וזה משנה את השאלה כולה. תחקיר של שלומי אלדר שפורסם ב״הארץ״ טוען כי ימים ספורים לפני 7 באוקטובר, בשיחה שנמשכה כ־45 דקות, נשיא איחוד האמירויות מוחמד בן זאיד העביר לנתניהו התרעה חריפה בנוגע לכוונותיו של יחיא סינוואר — וכי המידע לא הועבר לצה״ל ולשב״כ. נתניהו מכחיש וטוען שמדובר בשקר מוחלט. אם הפרסום נכון, זה מחייב חקירה עד היסוד. כי השאלה כבר איננה רק מי העיר את נתניהו בבוקר 7 באוקטובר. השאלות הן: מה הוא ידע לפני האסון? מתי הוא ידע? מי הזהיר אותו? ומה הוא עשה עם המידע? וגם אנחנו הזהרנו. מאות אלפי ישראלים עמדו חודשים בכיכרות, בגשרים וברחובות והזהירו שהממשלה קורעת את החברה, מחלישה את המדינה ופוגעת בביטחון. קראו לנו ״אנרכיסטים״. קראו לנו ״קפלניסטים״. זלזלו בנו, הסיתו נגדנו וניסו להשתיק אותנו. אבל אנחנו לא נלחמנו נגד המדינה נלחמנו עליה . 7 באוקטובר הוא האסון הגדול בתולדות המדינה. אי אפשר לטייח אותו, אי אפשר לברוח ממנו ואי אפשר להמשיך לנהל מדינה כאילו האחריות שייכת תמיד למישהו אחר. ישראל חייבת ועדת חקירה ממלכתית ועצמאית שתבדוק הכול: את ההתרעות, את המידע, את ההחלטות ואת האחריות של כל הדרגים עד לראש הממשלה. האחריות לא נעלמת רק מפני שנתניהו מסרב לקחת אותה. אנחנו נדרוש את האמת. אנחנו נדרוש אחריות. ואנחנו נחליף את השלטון ונבנה את המדינה מחדש.

"שרה נתניהו מפחדת מיאיר גולן. יאיר גולן, ב־7 באוקטובר, פחד מדבר אחד: שלא יספיק להגיע בזמן." שרה נתניהו יכולה להתראיין, לרמוז, לפקפק ולהשמיץ. אבל יש תמונה שאי אפשר למחוק: כשאזרחים בעוטף חיכו שמישהו יגיע יאיר גולן פשוט עלה על מדים ונסע להציל אותם. בלי תפקיד. בלי הוראה. בלי מצלמות. עם אחריות. וזה כל ההבדל בין פוליטיקה של פחד למנהיגות של מעשה. **יש מי שמפחד. יש מי שמפלג. ויש מי שב־7 באוקטובר רץ לתוך התופת כדי להציל ישראלים. ביניהם המרחק עצום.**

או שנילחם יחד על חברה שבה החוק שומר על כל אדם או שהאלימות תמשיך לבחור בכל פעם את הקורבן הבא.

כשוויכוח על מוזיקה נגמר בחמישה אנשים שמכים אדם אחד זו כבר לא קטטה. זו נורת אזהרה לחברה שלמה. בעל צימר בשדה אליעזר ביקש מהאורחים להנמיך את המוזיקה. לפי הדיווח, בתגובה הוא הוכה באלימות. אל תמהרו לשאול מאיפה התוקפים. אל תחפשו לאיזה מגזר הם שייכים. תשאלו איך הגענו למקום שבו אלימות הפכה לתגובה כמעט טבעית למחלוקת. כי אותה אלימות שאנחנו מתרגלים לראות ברחובות החברה הערבית, במגרשי הכדורגל, בכבישים ובמרחב הציבורי לא נעצרת בגבולות של יישוב, דת או לאום. אלימות היא לא בעיה של ערבים. אלימות היא לא בעיה של יהודים. אלימות היא בעיה של מדינה שמאבדת את היכולת להציב גבולות. וכשההנהגה עצמה מטפחת שפה של כוח, הסתה, השפלה ו״אנחנו והם״ אסור להתפלא כשהשפה הזאת יורדת לרחוב. אני נאבקת כבר שנים על ביטחון אישי בחברה הערבית, אבל המאבק הזה מעולם לא היה רק שלנו. או שנילחם יחד על חברה שבה החוק שומר על כל אדם או שהאלימות תמשיך לבחור בכל פעם את הקורבן הבא. אין לנו את הפריבילגיה להתרגל.

@AmiDror @RadmanMoshe דמוקרטיה היא לא רק שלטון הרוב. דמוקרטיה נמדדת גם בגבולות שהרוב שם לכוחו ובזכויות שאף ממשלה לא יכולה לקחת מאף אדם. לא נחזור אחורה.

אני לא רוצה להחזיר את ישראל ליום שלפני ההפיכה המשטרית. אני רוצה לבנות את היום שאחריה. המאמר החשוב של אהרן ברק ויצחק זמיר מציב בפני כל מי שמבקש להנהיג את המחנה הדמוקרטי שאלה שאי אפשר להתחמק ממנה: מה בדיוק תעשו ביום שאחרי? לא מספיק לומר "נגן על הדמוקרטיה". הציבור זכאי לדעת לפני הבחירות אילו מחוקי ההפיכה יבוטלו, איך תוחזר עצמאות מערכת המשפט ואיך נבטיח ששומרי הסף לא יהיו כפופים לכוח הפוליטי. הדמוקרטים @DemocratsIL כבר התחייבו לבטל את חוקי ההפיכה המשטרית. אבל מבחינתי, זו רק נקודת ההתחלה. כי אם רק נחזור למה שהיה לפני המשבר לא למדנו מספיק ממה שקרה כאן. היום שאחרי חייב להיות גם היום שבו נבנה יסודות חזקים יותר: חוק יסוד: שוויון, הגנה חוקתית על זכויות אדם ואזרח, עצמאות שומרי הסף, כללים ברורים לחקיקת חוקי יסוד והגנה אמיתית על זכויות המיעוט. דמוקרטיה היא לא רק שלטון הרוב. דמוקרטיה נמדדת גם בגבולות שהרוב שם לכוחו ובזכויות שאף ממשלה לא יכולה לקחת מאף אדם. לא נחזור אחורה. נבטל את ההפיכה ונבנה קדימה. דמוקרטיה חזקה יותר. שוויונית יותר. מוגנת יותר. לכולנו.

זה לא ימין חדש. זו אותה קיצוניות - באריזה חדשה. אפשר להחליף שמות, להחליף פנים, לדבר בשפה קצת יותר ממלכתית - אבל אי אפשר להסתיר את הדרך. כשמציעים גירוש בעזה, וכשהחזון כולו נשען על כוח, שליטה ולאומנות - צריך לומר את האמת: זו לא אלטרנטיבה. זו העמקה של אותה תהום. מול המחנה המשיחי־לאומני צריך להעמיד מחנה גדול, אמיץ וברור: דמוקרטי, ליברלי, שוחר שלום ושוויון, שמאמין בביטחון לצד אופק מדיני ובשותפות יהודית־ערבית אמיתית. הבחירות הקרובות הן לא עוד מערכת בחירות. הן מאבק על דמותה של המדינה בעוד חמש ועשר שנים. בסוף הבחירה הולכת ומתחדדת: דמוקרטיה או קנאות. שותפות או עליונות. עתיד משותף - או מדינה שנאבד לכולנו.

יש בחברה הערבית דור צעיר שרוצה ביטחון, שוויון, השפעה ועתיד. התפקיד שלנו הוא לא לבקש ממנו להצטרף אלא לבנות יחד איתו מחנה פוליטי גדול, יהודי־ערבי, שיכול לשנות את המציאות.

הרחבת המחנה לא תקרה בלי החברה הערבית ולא תקרה בלי הצעירים. אני ממשיכה להגיע, לפגוש, להקשיב ולדבר בגובה העיניים. לא רק עם מי שכבר השתכנע, אלא דווקא עם מי שהתייאש, התרחק והפסיק להאמין שלקול שלו יש כוח. יש בחברה הערבית דור צעיר שרוצה ביטחון, שוויון, השפעה ועתיד. התפקיד שלנו הוא לא לבקש ממנו להצטרף אלא לבנות יחד איתו מחנה פוליטי גדול, יהודי־ערבי, שיכול לשנות את המציאות. לא מחכים לשינוי. בונים אותו. מפגישה לפגישה, מאדם לאדם.

keyboard_arrow_left Previous keyboard_arrow_right Next

מה עושה מכונת הרעל כהרגלה בקודש? משקרת ומסלפת. לוקחת ציוץ שלי על השביתה מליל גלנט ומעבירה כאילו זה נכתב אתמול. בינתיים ערוץ התעמולה השלטוני 14 - מחק ברגע שפנינו אליהם עם השקרים. אז ככה, ארגון הפשע שנקרא הליכוד הרס כל חלקה טובה, בין היתר גם בארגוני עובדים שבמהותם הם חלק מכל דמוקרטיה מתפקדת, כזכות להתאגד ולשבות וזכויות אזרח ועובדים. השחיתות שהם החדירו והקודים המאפיוזים נמצאים בכל מקום: בממשלה, במינויים שלהם, בוועדים, ברשויות המקומיות - הקרסת הדמוקרטיה מבפנים. 4 השנים האחרונות שמו זרקור על כל כך הרבה מהריקבון שאנו מבינים טוב כמה עבודה יש לנו ביום שאחרי. נלחם בזה. לא נהרוס ונרסק - נטפל שורשית בבעיות העומק ונבנה מחדש. אני גאה להיות במפלגה שדואגת לזכויות עובדים להיות חוד החנית של התפיסה הזאת - בדיוק בגלל זה אני אלחם על ניקיון כפיים ומיגור שחיתות וסיאוב. נביא את היום. בקרוב.

أنا عربية، مواطنة في هذه البلاد، ومناضلة من أجل الديمقراطية. אני ערבייה. אני אזרחית המדינה הזאת. ואני לוחמת דמוקרטיה. من دون «الديمقراطيين» لن تكون هناك ديمقراطية. בלי הדמוקרטים לא תהיה דמוקרטיה. הדמוקרטים

أنا عربية، مواطنة في هذه البلاد، ومناضلة من أجل الديمقراطية. אני ערבייה. אני אזרחית המדינה הזאת. ואני לוחמת דמוקרטיה. في مواجهة معسكر فاشي يسعى إلى تحويل المواطنين العرب إلى أعداء، والعنصرية إلى سياسة، والتحريض إلى نهجٍ للحكم , لن أحني رأسي. מול מחנה פשיסטי שרוצה להפוך ערבים לאויבים, גזענות למדיניות והסתה לשיטת שלטון , אני לא אוריד את הראש. أنا لا أطلب لنفسي مكانًا في هذه البلاد. אני לא מבקשת מקום במדינה הזאת. أنا أناضل من أجل أن يكون لي، ولنا جميعًا، دور في رسم ملامحها وصناعة مستقبلها. אני נלחמת על דמותה. أناضل من أجل دولة لا يشعر فيها أي طفل بأنه أقلّ قيمة بسبب اسمه، أو لغته، أو دينه، أو انتمائه القومي. על מדינה שבה אף ילד לא שווה פחות בגלל שמו, שפתו, דתו או הלאום שלו. من أجل ديمقراطية تشمل الجميع، ولا تتوقف عند حدود المجتمع العربي. על דמוקרטיה שלא נגמרת כשמגיעים לאזרחים הערבים. ومن أجل مساواة كاملة هي حقّ لنا لا مِنّة من أحد ولا فضلًا يمنّ به علينا أحد. ועל שוויון שהוא זכות לא טובה שעושים לנו. في وجه الفاشية نتمسّك بالديمقراطية. מול הפשיזם דמוקרטיה. وفي وجه العنصرية نرفع راية المساواة. מול הגזענות שוויון. وفي وجه التحريض والانقسام نبني شراكة عربية يهودية شجاعة. מול ההסתה שותפות יהודית־ערבית אמיצה. لن يرهبوني، ولن يُسكتوني، ولن أسمح لهم بدفعنا إلى الهامش. לא יפחידו אותי. לא ישתיקו אותי. ולא ידחקו אותנו לשוליים. هذه بلادنا أيضًا، وهذا بيتنا זה הבית שלנו. وهذه المرة لن نقف على الهامش سنكون في قلب المعركة من أجل المستقبل והפעם אנחנו לא עומדים בצד אנחנו נלחמים על העתיד שלו. من دون «الديمقراطيين» لن تكون هناك ديمقراطية. בלי הדמוקרטים לא תהיה דמוקרטיה. הדמוקרטים

תוצאות הפריימריז בליכוד חידדו לי דבר אחד: יש כאן שתי תפיסות שונות לגמרי של ישראל. אני בחרתי בדרך שבה אישה ערבייה, מוסלמית ודתייה יכולה להיבחר בקולות של יהודים וערבים בלי לוותר על מילימטר מהזהות שלה. דרך שבה נשים הן חצי מהנבחרת, ובה יהודים וערבים, דתיים וחילונים, לא רק חיים זה לצד זה אלא בונים יחד כוח פוליטי משותף. מול מי שבונים כוח מפילוג, פחד והשתמטות אנחנו בונים כוח משותפות, שוויון ואחריות. לא ישראל של מחנות שנלחמים זה בזה. ישראל של אנשים שונים שבוחרים עתיד אחד. בשביל זה נכנסתי לפוליטיקה.

שלום אינו כניעה. דיפלומטיה אינה חולשה. שיתוף פעולה אזורי הוא אינטרס ישראלי. המזרח התיכון לא הולך לשום מקום. וגם אנחנו לא. השאלה היא אם נמשיך לחיות כאן רק עם החרב או שנדע לבנות גם עתיד. ביום חמישי ישבתי עם אופיר בלנקה, ראש המטה המדיני, ליאור עמיחי, מנכ״ל שלום עכשיו, וגדי בלטיאנסקי, מנכ״ל יוזמת ז׳נבה, לשיחה על ביטחון אזורי, היחסים עם שכנינו והדרך לייצר שיתופי פעולה שישרתו את המדינה . הליכוד שוב בוחר בפחד וטוען שמדינות ערב רוצות להפיל את נתניהו כדי שיאיר גולן ואיזנקוט "יתנו להם את כל מה שהם רוצים". זו בדיוק התפיסה שצריך להחליף. לדבר עם שכנינו זו לא כניעה. לבנות בריתות זו לא חולשה. אופק מדיני אינו איום על הביטחון הוא חלק ממנו. לא באנו לתת לאף אחד את מה שהוא רוצה. באנו להשיג למדינה את מה שהיא צריכה: ביטחון, שותפות אופק מדיני ושלום.

מחכה לראות את התוצאות של הפריימריז ומאחלת לכולנו שמתפקדי הליכוד יזרקו אותך לתחתית הרשימה, שם מקומך.

@LastLeftover תודה רבה

@GolanMay מאי, את השרה הכושלת, הגזענית והמביכה ביותר שידעה מדינת ישראל. בקרוב זה נגמר. נגמרו הג׳ובים, נגמרו ההטבות, הפינוקים לחברים. מקווה שאת עובדת על להכין קו״ח ובהצלחה בהמשך. אנחנו נחיה כאן יחד בשותפות ובפריחה. על אפך ועל חמתך!

@guyhela אמן

@LimorAchmon @Omer_Lubi אינשאאלה